דני וורד הם זוג נשוי מזה כעשר שנים ולהם שני ילדים משותפים. דני עובד בחברת הייטק. עם התחלת עבודתו בחברה, קיבל דני בנוסף לשכרו, חבילת אופציות אשר מועד הבשלתן נקבע ליום 1.1.2011. עם הגיע מועד ההבשלה, החליט דני לא לממש את האופציות, מתוך אמונה כי בעתיד הן יהיו שוות יותר. לאחר שנה, ביום 1.1.2012 החליטו דני וורד להתגרש. אין מחלוקת כי לורד מגיעה מחצית מהאופציות שקיבל דני, שכן הן נצברו מהלך תקופת הנישואין. ואולם השאלה העולה כיצד יקבע שווי האופציות לחלוקה- האם בהתאם לשווין במועד הפירוד (1.1.12) או בהתאם לשווין במועד המימוש (שאז יש סבירות גבוהה כי המניות יהיו שוות הרבה יותר).
זוהי בדיוק השאלה בה עסק פס"ד בעמ"ש 19796-09-17 י.צ. נ' ש.ס.צ. פסק דין זה, קיבל את עמדתו של בית המשפט לענייני משפחה, ופסק כי קביעת שווי האופציות תהיה בהתאם לערכן במועד המימוש ולא בהתאם לערכן במועד הפירוד.
הנימוק לקביעה זו נוגע למהות הנכס- אופציות בלתי סחירות ובלתי עבירות, כלומר בחוזה האופציות קיים איסור על העברתן לבן הזוג. האופציות הן נכס משותף ותוצר של המאמץ המשותף של בני הזוג במהלך הנישואין. על כן ראוי כי נכס זה יחולק בעין, שכן רק חלוקה כזו תקנה לצדדים את הערך הכלכלי האמתי המגולם בנכס. אם היה מדובר באופציות סחירות, בת הזוג הייתה יכולה לקבלן בעין ולשקול מימושן כשתרצה. בהיעדר יכולת לקבל את חלקה בעין, אופן ביצוע הקרוב ביותר לקבלה בעין יהיה בקבלת ערכן במועד מימושן בפועל. חלוקה כזו מהווה מיצוי אמיתי והוגן של הפוטנציאל הגלום בנכס זה.
גישה זו תואמת את התכלית העומדת מאחורי חוק יחסי ממון בין בני זוג (החוק אשר מסדיר את חלוקת הזכויות בין בני זוג נישואין החל משנת 1974 לעת גירושין). התכלית העומדת מאחורי חוק יחסי ממון היא כי נכסים אשר נצברו במהלך החיים המשותפים הם תולדה של מאמץ משותף.
יתרון נוסף לאימוץ גישה זו, הוא כי חישוב הזכויות במועד המימוש מייתר ביצוע הערכות ספקולטיביות בדבר שוויי האופציות, פעולה אשר קשה לבצע ויש שטוענים שאופציות בלתי סחירות נעדרות ערך כלכלי. אישוש לקושי העולה מהערכת אופציות שטרם מומשו, נוגע למיסוי האופציות. מיסוי האופציות נדחה למועד מימושן בפועל בשל הקושי להעריך את שווין טרם מימושן בפועל.
בנוסף, דין דומה חל בסוגיות דומות. למשל, חלוקת פנסיות בין בני זוג. בחלוקת פנסיה תקציבית נדרש בן הזוג העובד לעבוד פרק זמן מינימלי על מנת להיות זכאי לפנסיה. נפסק כי למרות שבני הזוג נפרדו קודם לסיום התקופה המינימלית, בן הזוג השני יהיה זכאי לחלק היחסי בפנסיה התקציבית שנצברה מהלך החיים המשותפים, ועל אף שהזכות לקבלת הפנסיה טרם התגבשה במועד הפירוד ועל אף שאם בן זוג העובד יפרוש במועד הקרע הוא לא יזכה כלל לתשלום פנסיה.
בית המשפט הוסיף וקבע כי בחלוקת רכוש בין בני זוג שנפרדו, ברירת המחדל היא לאפשר פרידה נקייה (clean break) , כלומר ניתוק כל קשר כלכלי בין בני הזוג לאחר הפרידה, אולם ישנם מצבים לא מעטים המצדיקים חריגה מכלל זה. דו' פנסיה תקציבית הנזכרה לעיל או מזונות ילדים. כך גם לגבי נכסים שמועד מימושם חל בעתיד. יחד עם זאת הובהר כי השאלה האם יוסיף הבעל לעבוד עד למימוש האופציות בפועל, נתונה לשיקול דעתו בלבד.
בית המשפט קבע כי בת הזוג זכאית לערך הזמן של האופציה. מכיוון שהאופציות הבשילו מהלך החיים המשותפים ראוי שבן הזוג יהנה מכל הרווח שנצבר אשר מתגבש רק עם מימוש האופציות.
