ערכתי בעבר הסכם ממון בין גבר ואישה שעמדו להינשא. נקרא להם אייל ורונה. אייל קיבל במתנה מהוריו דירת מגורים, בה התגוררו ביחד בני הזוג.
לפני הנישואין אייל ביקש לערוך הסכם ממון ולקבוע בהסכם כי הדירה שקיבל במתנה מהוריו היא רכושו האישי. ורונה נפגעה עד עמקי נשמתה. היא חשבה שההסכם הוא מות הרומנטיקה ועצם הבקשה נראתה לה מעליבה ופוגעת.
במהלך השיחות ניסיתי להבין אלו צרכים עומדים מאחורי הרצונות של כל אחד מהצדדים: אייל הסביר מדוע חשוב לו להגן על הדירה שבבעלותו- הוריו של אייל עבדו קשה כל חייהם וחסכו שקל לשקל כדי לרכוש עבור אייל דירה. אייל הביע חשש שבמידה והוא ורונה ייפרדו אחרי זמן קצר, רונה תוכל לתבוע זכויות בדירת המגורים מכוח הנישואים ומאמצי ההורים ירדו לטמיון. רונה לעומת זאת הגיעה ממשפחה שלא יכלה לתמוך בה כלכלית בכלל. היא מאוד חששה שהעובדה שיש לאייל דירה שבה הם מתגוררים ושבה יגדלו ילדים, תגרום לכך שהם לא יצברו דירה במשותף ובמקרה של פרידה היא תישאר בלי דירה ובהיעדר תמיכה משפחתית.
הפתרון שמצאנו במסגרת ההסכם היה שהדירה תהיה בבעלות אייל אבל במשך השנים, רונה תצבור זכויות בעלות בדירה עד שאחרי מספר שנות נישואין הדירה תהיה בבעלות משותפת.
עריכת הסכם הממון סייעה לבני הזוג להציף דברים מהותיים שהפריעו להם במערכת היחסים אבל הם לא דיברו ביניהם עד עכשיו כי לא היה נעים.. כאשר הבנו מהם הצרכים והחששות אשר עומדים מאחורי הרצונות של אייל ורונה, הצלחנו לערוך הסכם הוגן שמגן על הזכויות של שניי הצדדים.
